<h1>רבינו ירוחם נ"ח ח"ד</h1>
<h2>דף ו:</h2>
אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ביום ראשון ובשאר ימי החג יוצא בשאול וביום טוב ראשון צריך שיתנהו לו במתנה כך פשוט בסוכה ומוכח שאותו שניתן לו תחלה יכול ליתנו לחבירו וחבירו לחבירו ואחר כך מחזירין אותו לראשון שהוא שלו וכתב בעל העיטור ואף על פי שלא פירש הא' שהלולב שלו ע"מ להחזיר נתנו סתם מחזירו לו כי בודאי אפילו נתנו סתם כך היה דעתו מתחלה כיון שאין לו לולב אחר וכן מוכח בגמרא ונראה מדבריו דאפילו מתנה סתם אם לא החזירו לא יצא וכן עקר. ועוד פשוט ואם נתנו לו במתנה על מנת להחזיר ששמה מתנה ונטלו ויצא בו אם החזירו יצא ואם לאו לא יצא פי' אף על גב דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד, ולא בעיא תנאי כפול וכת' בעל העיטור ואם נגזל ממנו ולא החזירו לא יצא אפילו נתן לו דמים כי בענין כזה אינו מועיל תשלום דמים כי כיון שאמר החזירהו לי דוקא לולב קאמ' לצאת בו ידי חובה ולא דמים ע"כ. ונראה מדבריו שאם נתנו לו במתנה סתם ונגזל ממנו נותן לו דמים ויוצא ידי חובתו. וכתבו בתוספות שצריך שיתנהו במתנה גמורה על מנת להחזיר ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשע' חזרה אבל אם אמר לו יהא שלך במתנ' עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחלה לא יצא והוי כמו שאול עד כאן ומכל מקום מתנה סתם טוב מן הכל.
